השקיה בכרם: קרקע לצמח

דישון אורגני בכרם מתבסס על הזנת הקרקע ולא רק על אספקת יסודות לצמח. באמצעות הוספת חומר אורגני, קומפוסט ותוצרי פירוק טבעיים, מתרחשים תהליכים ביולוגיים ואגרוכימיים המשפרים את מבנה הקרקע, זמינות היסודות, אחיזת המים ופעילות המיקרואורגניזמים. דישון זה פועל באיטיות, תלוי בתנאי הקרקע והאקלים, ומשפיע בעיקר בטווח הבינוני והארוך על פוריות הקרקע, איזון ההזנה וחוסן הכרם.

דישון הכרם – הבנת ריכוזים, זמינות וסימפטומים לחוסרים ניהול דישון בכרם נשען על הבנה מדויקת של יחידות ריכוז ושל האופן שבו יסודות הזנה זמינים לצמח בפועל. ריכוזים נמדדים לרוב ב־ppm (חלקים למיליון), אך המשמעות האגרונומית אינה המספר עצמו אלא הקשר בין הריכוז במים או בקרקע, זמינות היסוד, תנאי הסביבה ויכולת הקליטה של השורש והעלווה. חישוב מינון דשן חייב להתבצע לפי תכולת היסוד הפעיל (חנקן, אשלגן, זרחן וכו’) ולא לפי משקל הדשן הכולל. זוהי נקודת כשל נפוצה: שני דשנים במשקל זהה יכולים לספק

דישון בכרם מבוסס על הבנת הכימיה של הקרקע וזמינות יסודות ההזנה לגפן. לא הכמות בלבד קובעת, אלא מצבם הכימי של היסודות, המסיסות שלהם במים והשפעת ה־pH על קליטת השורש. ניהול דישון נכון מחייב ראייה מערכתית של הקרקע, המים והצמח לאורך עונת הגידול.

הכנה לנטיעת כרם היא שלב קריטי הקובע את תפקוד הגפן לשנים ארוכות. תהליך נכון מתחיל באפיון הקרקע באמצעות בדיקות פיזיקליות, כימיות וביולוגיות, להבנת מרקם הקרקע, ניקוז, עומק אפקטיבי, זמינות יסודות הזנה ורמת המליחות. על בסיס נתונים אלו מתקבלות החלטות מושכלות לגבי שיפור מבנה הקרקע, תיקון חוסרים, בחירת כנות מתאימות והכנת תשתית שתאפשר קליטה מיטבית של השתילים. השקעה מדויקת בשלב זה מפחיתה סיכונים, מונעת בעיות עתידיות ומניחה בסיס לכרם מאוזן, עמיד ופורֶה.

השקיית הכרם היא כלי ניהולי מרכזי המווסת את הקשר בין הקרקע, הצמח והאקלים. מטרתה אינה רק אספקת מים, אלא שליטה במצב המים בגפן לאורך שלבי הגידול, תוך איזון בין צימוח, יבול ואיכות פרי. ההשקיה מתבססת על הבנת זמינות המים בקרקע, קליטת המים במערכת השורשים והתגובה הפיזיולוגית של הגפן, ומנוהלת באמצעות מדדים קרקעיים וצמחיים, תנאי סביבה וניסיון מצטבר. אם תרצה: